הגוף
זוכר הכל.

תקופות ארוכות של לחץ נאספות בגוף: כתפיים שלא יורדות, לסת קפוצה, שינה שלא מרעננת, עייפות שנשארת גם אחרי חופש. הטיפול נותן לגוף רגע לפרוק, ולמערכת העצבים לחזור לקצב שלה.

לב שדופק, נשימה קצרה, מחשבות שרצות בלי הפסקה. החרדה חיה גם בגוף, ושם אפשר לעזור לה להירגע: להאט את הנשימה, להוריד את הדריכות, ולתת לגוף לזכור איך מרגיש שקט.

אבל יושב בחזה, בנשימה, בשינה. אין צורך למהר, להסביר או לסגור משהו. הטיפול נותן לגוף מקום לשאת את מה שקרה, ורגע לנשום בתוכו.

פרידה, מעבר דירה או ארץ, הורות חדשה, ילדים שעוזבים את הבית. כל אלה דורשים מהגוף להסתגל, גם כשהלב שמח.

מי שבתוך זה מכיר את התחושה: מערכת שנדלקת בקלות, קשה לווסת אותה, והדברים בפנים פשוט לא יושבים במקום. אבל הגוף שמייצר את העוררות הזאת הוא גם זה שיודע לווסת אותה.

הגוף והנפש לפותים זה בזה, כמו על רצפת זירת איגרוף. וכשהלפיתה מוקלת, שניהם יכולים לקום ולנשום.

דיקור ומגע מדויק פונים ישירות למערכת העצבים. בזהירות ובסבלנות מוצאים מה מאזן אותה, ומטיפול לטיפול דברים נפתחים, באדם עצמו וגם בחיים.