מחט דקה, הקשבה עמוקה.

אני רואה בדיקור ובשיאצו אמנויות של חיבורים. מיליוני קשרים: בין האיברים וחלקי הגוף, בין הגוף לנפש, בין האדם לעולם שסביבו. מחט אחת במקום הנכון לא "מתקנת" נקודה. היא מעוררת תנועה ברשת כולה, והגוף עושה את השאר.

"קודם המילה, אחר כך הצמח, ורק בסוף הסכין."אסקלפיוס, על יסודות הרפואה

דיקור הוא כמו כיוון של כלי נגינה. נגיעה קטנה במקום הנכון, והכול מתחיל לנגן אחרת. וזה תמיד ממלא אותי פליאה, כמה יכול להשתנות מבפנים, עם עזרה קטנה מאוד.

קודם מקשיבים, אחר כך מדקרים. לפני שמחט אחת נכנסת, אני ממששת: לחיצה על נקודות, על הבטן, לאורך הערוצים. נקודה שכואבת למגע, או רקמה שמרגישה אחרת, מספרות לי איפה לעבוד. ככה אני עובדת גם בשיאצו.

לכל טיפול סט נקודות משלו, לפי מה שהגוף מספר באותו יום. ואחרי שהמחטים בפנים, אני בודקת שוב: נקודה שהייתה כואבת למגע מאבדת מהרגישות, וזה הסימן שהכיוון נכון.

לא רק מחטים. לפעמים יש בטיפול אחד יותר מסבב דיקור אחד, ולפעמים משולבות בו שיטות נוספות: מוקסה (נפוץ מאוד), גואשה, כוסות רוח או שחרור במגע.

גם אני התחלתי עם פחד ממחטים, אז אני מכירה את זה מבפנים. אבל מחט דיקור היא לא המחט שאת מכירה. היא דקיקה, גמישה, ולא חלולה, ולכן היא לא חותכת את העור אלא מחליקה פנימה.

ולמי שבכל זאת חושש, יש דיקור יפני עדין במיוחד, ואפשר גם לעבוד בלי מחטים בכלל.